עד שנת 2005 שוטר היה רשאי לדרוש מאדם לבצע בדיקת שכרות רק כאשר התעורר חשד סביר כי הנהג שיכור, לדוגמא- נהיגה בזיגזג, מעורבות בתאונת דרכים וכד'
בשלהי שנת 2015 החוק תוקן ונקבע כי שוטר רשאי לבקש מכל נהג להיבדק וזאת אף ללא קיומו של החשד הסביר.
החוק קובע כי אדם שמסרב לבדיקת ינשוף – יראו אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות שעונשה פסילה בפועל לתקופה שלא תהיה קצרה משנתיים וכן לעונשים נוספים הקובעים בחוק.
בפועל, בתי המשפט רואים בסירוב לבצע בדיקת ינשוף או סירוב לבצע בדיקת שכרות (בדיקת דם) כעבירה חמורה יותר ממי שביצע עבירת שכרות רגילה!
נקודת המוצא הנה שאדם שאינו שיכור לא יסרב לבצע את בדיקת ינשוף שכן הוא מודע לכך שאם יסרב לבדיקת שכרות יראו אותו כשיכור ולכן עדיף לו להיבדק וזאת בתקווה שתוצאת הבדיקה תהיה נמוכה מסף האכיפה וכמובן שבמקרה כזה הנהג לא יואשם בעבירה של נהיגה בשכרות. סירובו של הנהג מעיד כי הוא חושש שתוצאת הבדיקה תהא גבוהה מסף האכיפה הקבוע בחוק.
לרוב, בתיקים מסוג מזה התביעה המשטרתית דורשת ענישה חמורה יותר מעונש המינימום (עונש העומד על שנתיים פסילה בפועל).
יודגש כי הדרישה להיבדק צריכה להיות חד משמעית וברורה ועל השוטר להקריא לנהג את הכתוב בסעיף ואף להחתימו כי מודע לכך שאם ויסרב לבצע בדיקת שכרות יראו אותו כשיכור!